עד לפני שנים אחדות נראה כי מקבלי החלטות בארגונים ועסקים היו אולי מסוגלים לקבל החלטה מושכלת לגבי בחירה של טכנולוגיות. אך היום יש אינפלציה מטורפת של טכנולוגיות לעולמות השיווק. לדוגמא: ב- 2011 היו בעולם כ- 150 טכנולוגיות לעולם השיווק  (Mar-tech), ב- 2012 כ- 350 טכנולוגיות, ב- 2014 כ- 1,000, ב- 2015 כ- 2,000, ב- 2016 כ- 3,500, ב-2017 כ- 5,000, ב- 2018 כ- 6,800 וב- 2019 כ- 7,040 (נכון לאפריל 19).

איך ארגון יכול לקבל החלטה או לבצע השוואה בין טכנולוגיות עם מבחר כזה מטורף? ההערכות הן שארגון ממוצע משתמש כיום לפחות ב- 7 כלים שיווקיים שונים. סקרים מראים שמספר הכלים בהם ארגונים משתמשים במקביל בעולמות השיווק אף מגיע לכמה עשרות כלים, על מנת לנסות להדביק את הפערים במרוץ החימוש של עוד ועוד טכנולוגיות שמתיימרות לייצר יתרון תחרותי, להפיק תובנות מכל הדאטה שהארגון והלקוחות של הארגון מייצרים.

כל הכלים האלה יוצרים עוד ועוד סילויים של אינפורמציה וארגונים מתחילים להבין שמרוב עצים לא רואים את היער. ביג דאטה זה יופי, אך יש לה גם צד פחות מואר והוא הקושי והאתגר לברור את המוץ מן התבן וליצר תובנות עסקיות מריבוי של כלים שבעצמם מתיימרים לייצר תובנות, לעיתים תובנות שנמצאות בסתירה בין הכלים השונים, מתוך מידע המבוזר על פני עוד ועוד מערכות, עם מדדים שאין להם הגדרה מונחית אחידה.

ארגונים סומכים על טכנולוגיה באמונה כמעט עיוורת בציפייה כי היא תפתור להם את האתגרים העסקיים. בדרך הם איבדו את המגע האישי עם הלקוח. קברניטי הארגונים תקועים כיום עם העיניים במסכים בוהים בהר של נתונים ושכחו שבצד השני יש לקוח בשר ודם. כל מי שהיה אצל הרופא לאחרונה מבין על מה אני מדבר. ריבוי הכלים, סילו הנתונים וריבוי מדדים גם מאתגרים יצירה של חווית לקוח טובה.

בסקר של חברת Experian דיווחו 89% מהמנהלים כי בעיות באיכות נתונים מפריעות להם לייצר חווית לקוח טובה ולפי סקר אחר ארגונים מנצלים פחות מ-50% מהדאטה שיש להם.

למאמר: https://crm.buzz/in-tech-we-trust/

See omnystudio.com/listener for privacy information.