Podchaser Logo
Home
חושבים טוב

יהודית כץ

חושבים טוב

Good podcast? Give it some love!
חושבים טוב

יהודית כץ

חושבים טוב

Episodes
חושבים טוב

יהודית כץ

חושבים טוב

Good podcast? Give it some love!
Rate Podcast

Episodes of חושבים טוב

Mark All
Search Episodes...
מה הדבר האחרון שגרם לכם להרגיש טוב? ביס מהפיצה-גבינה-כפולה? לייק בפייסבוק? אבל עכשיו תחשבו שוב - מה באמת מניע אתכם לקום בבוקר ולהשיג את מה שחשוב לכם? מה נותן לכם תחושת סיפוק ומשמעות? והאם אי פעם הרגשתם צורך בלתי נשלט לחזור על פעולה שאפילו לא מה
״בגיל 35, בהריון הרביעי, אני כבר יודעת שאני לא אעשה סטנדאפ יותר לעולם. ואני יושבת עם חברות שלי, אנחנו בהופעה של עדי אשכנזי. ואני יוצאת מהופעה ואני אומרת, ״חבר'ה, אני חייבת לעשות זה.״ זה ה-true call שלי. חצי שנה אחרי שהיא נולדת, אני מתחילה להופי
למה אנחנו נמשכים דווקא לאלו שאנחנו נמשכים? מדוע המשיכה שלנו ליופי, או לסטטוס אינה רק ״שטחית״ כמו שהתרגלנו לשפוט? מדוע נשים נמשכות לגברים מצחיקים? מדוע המראה החיצוני של נשים תופס משקל כל כך גדול?  אם תשאלו את הפסיכולוגיה האבולוציונית, הסיפור לא
כמה אנחנו עסוקים ברושם שאנחנו משאירים?באיך בדיוק להגיד את זה כדי שהוא לא יחשוב שאני…?להיות אותנטי זה להעז להביא את מי שאני, ככה, ללא עריכות מיותרות. זה לשחרר את השליטה על מה בדיוק יחשבו, וזה יכול להרגיש מסוכן. אבל אותנטיות היא גם הגורם שיכול לה
האם יש זמן מתאים להגשים חלום? ואם יש כזה זמן, יכול להיות שהוא הגיע ממש.. עכשיו? דווקא עכשיו; כשיש איזו תחושה, שהכל שוקע, שכבר זהו, נגענו בקרקעית. אז אנחנו מביטים מטה, ואולי יכולים למצוא בקרקעית את הקריצה שתזכיר: הנה המקום שממנו אפשר לבעוט הכי ח
״העצמי הוא סיפור שנכתב שוב שוב״ הפסיכולוג האמריקאי ג׳רום ברונר -כמה זמן יעבור מהרגע שתחליט שאתה רוצה ללכת לטיפול ועד לרגע שתתחיל?איך בכלל מתחילים לחפש? מה, פשוט מחפשים בגוגל את האדם שהולך להכיר את המחשבות הכי קשות שלך, את החוויות הכי רגישות? אי
כשאנחנו מדמיינים ״משא ומתן״; אנחנו מדמיינים חליפות ועניבות, חוזים או מתווכים. אבל סיכוי טוב שכבר ניהלת היום משא ומתן גם בפיג׳מה, מהמיטה שלך בבית. כל חיינו הם רצף של משאים ומתנים: דיונים על שכר, החוזה החדש לדירה, הדיון על רעיון הבא שנפתח בעבודה,
״לאן שאתה לא הולך, אתה שם״ - ג׳ון קבט זיןלא משנה מתי, איך ולאן תפנו, אתם תבואו איתכם גם. לא משנה מי יכנס ויצא מחייכם, אתם תמיד תישארו. אז איך זה שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב אחרים אבל כל כך שוכחים לאהוב אותנו? במחקר מזהים אמונה מאוד נפוצה שאנחנו מ
״אבל זה האופן שבו אנחנו אוהבים את מי שמת״ ואם זו אהבה, מדוע אנחנו מתייחסים אליה כבעיה?האמת היא, שכמה שנאהב יותר בימי חיינו, כנראה שגם נתאבל יותר. אנחנו לא מתאבלים על מי שאנחנו לא אוהבים. הלידה, החיים והמוות הן חוויות משותפות לכל אחד מאיתנו, אין
״אלו המנסים להרכיב את חייהם חזרה, בדיוק בצורה בה היו לפני כן, נשארים סדוקים ופגיעים. אבל אלו שמקבלים את השיברון ובונים את עצמם מחדש הופכים לחסינים יותר ולפתוחים יותר לחוות את החיים בדרכים חדשות״ככה מתאר הפרופסור והסופר סטפן ג׳וזף מהי צמיחה פוסט
המילה משבר, מספר ד״ר טל בן שחר, מכילה את המילה שבר; משהו בנו נשבר. אבל באופן היסטורי יש עוד משמעות למילה משבר; ״משבר״ הוא המושב שעליו יושבת היולדת בעת לידה. בזמן יצירה של חיים חדשים. בשיחה לכל מי שנמצא כרגע בעורף, ועוד יותר - לכל מי שהאהובים של
אמא, איך נראה מחבל?למה הרגו אותם, הם לא עשו כלום?אבא, למה אלוהים עושה שיהיו אנשים רעים?איפה צבא גרה?יכולים לחטוף גם אותי?בימים של מלחמה אנחנו פוגשים גם צבא של הורים: רק לשמור על הילדים. רק לשמור על הילדים. תנו לגדול בשקט. רק תנו להם שוב לזעום ע
ביום אחד נשמטה לנו תחושת המוגנות. ביום אחד איבדנו כמות בלתי נתפסת של אנשים.ביום אחד נחשפנו לסיפורי זוועות שלא ניתן להכיל, לתמונות שלא עוזבות את הראש.ומאז, ועד זמן שאינו ידוע, אנחנו עדיין בתוך אירוע שלא נגמר. כל יום מרגיש כמו שנה, ואנחנו עושים א
״כולנו רקמה אנושית אחת, ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו, משהו מת בנו, ומשהו, נשאר איתו״. בימים האחרונים המדינה מדממת. לא חשבתי שאי פעם אכתוב משפט כזה, אבל יש סיכוי גבוה שאתם מכירים מישהו שנרצח, נחטף, נפצע או שרד תופת שקשה לדמיין אפילו בסיוטים הגדולים
אי אפשר לטבול בתוך אותו הנהר פעמיים. אתה כבר לא אותו אתה, והמים - אינם אותם המים. הכל משתנה ללא הרף. לא משנה כמה חזק תנסה להיאחז במשהו, הוא ישתנה לנגד עיניך, אולי ילקח ממך. הכל נושר מבין האצבעות, רגעים של שמחה, של יצירה, של פליאה, והתרוממות רוח
לא ברור מתי בדיוק זה יקרה; אבל נראה שאנחנו סף רגע היסטורי שבו האינטליגנציה המלאכותית תצבור כל כך הרבה ידע, עד שהיכולות והמחשבות שלנו יהפכו לחיוורות לעומת הדברים שהיא תדע לעשות, לחשוב, ואולי אפילו להרגיש. זה מעורר פחד וגם תקווה. התקווה לחסוך זמן
אם תקשיבו לפרק הזה, יש סיכוי שתצילו חיים. כן, נציל חיים. מה אם היית יודעת שחברה או חבר שלך נמצאים במערכת יחסים אלימה? יש סיכוי שיש לך חברה כזאת, ואת אפילו לא מעלה את זה על דעתך. ומסתבר שאולי אפילו היא - לא מעלה על דעתה. על פי הערכות הרווחה 400
הרבה זמן מהיום שלנו אנחנו מעבירים כחלק מקבוצה: בעבודה או בארגון שאנחנו חברים בו. כנראה שנשאר במקום הזה יותר שעות מבכל מקום אחר. ועדין איכשהו, אנחנו מצפים מעצמנו להשאיר את החלק האנושי שבנו מחוץ לדלת של המשרד.אנחנו נשאף להיות חדים ומרוכזים. נדאג
מתי בפעם האחרונה פיטרתם חבר?מי החברה הטובה שהכרת השנה?למי תתקשרו כשתצטרכו עצה מקצועית?מי האנשים שמזכירים לך כמה אנחנו שונים ומגוונים זה מזו - לומדים וחושבים אחרת?השאלות האלו סובבות רעיון גדול יותר, ומבקשות מאיתנו - להתבונן לעומק על מערכות היחסי
"מי שמאמין לא מפחד" כתב יוסי גיספן. אם אתם מאמינים שיש גן עדן, המוות מפחיד פחות. אם אתם מאמינים שהכל יסתדר, המשבר - פחות משבר. אם אתם מאמינים לאנשים, אתם מרגישים בטוחים יותר ועטופים יותר. כשאנחנו נותנים אמון, בעצמנו, באחרים או בעולם, החיים רגוע
כשסבא שלך סיים את התיכון, הוא אולי נכנס לסניף בנק ויצא ממנו 50 שנה אחר כך עם פנסיה ותפקיד יותר בכיר. ומה קורה היום? כל יום נולדים לנו מתחת לאף 10 תפקידים חדשים ו-10 אחרים נשכחים בצד. הרשתות החברתיות, הקורונה, הטכנולוגיה (היוש בינה המלאכותית) הפ
מה אני רוצה?לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים; מסתבכים עם שאלות כמו - ״האם אני באמת רוצה את זה? או שאולי אני רק רוצה לרצות״? או: ״זה מה שאני רוצה או שאמא שלי רוצה?״.בטבע, כשיש שני כוחות שפועלים בניגוד זה לזה, נוצרת שחיקה. הרוח מפוררת את האדמה. המים ש
לא נעים בכלל, אבל בלי ביקורת, לא נצמח. בין אם נמשיך לכעוס, לברוח או להתעלם מביקורת, היא עדיין תגיע: לעולם יש דעה על העבודה, ההורות, היצירה והפסטה עגבניות שלנו. אבל מה לעשות שהאגו שלנו לא אוהב שמבקרים אותו? באיחוד מטורף, נפגשנו לחושבים טוב עם פו
הילדים שלך. מה הם יספרו עליך עוד 50 שנה? באילו מילים יבחרו כשיכתבו עליך הספד?אני יודעת איזו אמא הייתי רוצה להיות. יש לי בראש את הזיכרונות שהייתי רוצה שיחזיקו על הילדות שלהם. בכל בוקר מחדש אני מלאת מוטיבציה לפצח את האתגרים הקטנים והגדולים של ההו
״עיניים פוחדות, ידיים עושות״ ״זה המשפט של סבא״, חוזר איתי אנגל, כשאני שואלת אותו איך הוא מביא את עצמו אל המקומות הכי מסוכנים בעולם. איך הוא מתמודד עם הפחד?איתי אנגל, בחר להקדיש את עצמו למה שהוא מכנה ״עיתונאות שפויה״, והכוונה היא: להיות נוכח ממש
Rate

Join Podchaser to...

  • Rate podcasts and episodes
  • Follow podcasts and creators
  • Create podcast and episode lists
  • & much more

Unlock more with Podchaser Pro

  • Audience Insights
  • Contact Information
  • Demographics
  • Charts
  • Sponsor History
  • and More!
Pro Features