לפרק האחרון בעונת הדמדומים של הפודיסניקסט הגענו במצב כפית. ולא סתם כפית, אלא כזו שעברה טיפול אצל אורי גלר. 

בין פרצי הצחוק תוכלו לשמוע אותנו משתדלים לדבר על So dear to my heart - סרט לייב אקשן משולב אנימציה, וננסה להבין כיצד בכלל הגיע דיסני לעשות סרטי לייב אקשן ואיך יכול להיות שסרט שכה יקר ללבו נעלם לחלוטין מהתודעה? לשם גיוון הסיבה היא לא גזענות! להאזין ולא להאמין!

מה כן יש בפרק? את מרסלין, העיירה הקטנה שעיצבה את וולט ושאליה חזר שוב ושוב בקריירה, דיון חשוב על קריטריונים להשוואת כבשים, מפות שולחן שחושפות את זהותו האמיתית של דיסני, מנייאקים, ינשופים נבונים, דודים וכמובן, מנה נדיבה של ביסטיאליטי!

אז הצטרפו אלינו למסע דביק מדבש אל הנוסטלגיה האמריקאית שמתחוללת בראשו של דיסני, שבו גם נסכם ונמצא היגיון מקשר בעונה שהוקדשה כולה לתור הנחושת החלודה של דיסני, היא תקופת סרטי המלחמה.

אבל בעיקר הצטרפו אלינו לטפיחה קולקטיבית על השכם על שאנחנו ואתם, בניגוד לדמוקרטיה, שרדנו.