קצת אחרי שקניתי את ציוד ההקלטה, חיפשתי שפני ניסיונות שיהיו מספיק זורמים, נחמדים וסבלניים לפטפט איתי תוך כדי שאני בודקת את הציוד ולומדת אותו. 

צהרים אחד, כששמשון קפץ לביקור שהיה אמור להיות ביקור קצרצר לטובת החזרת איזה סיר שלי שנשאר אצלו מארוחת שבת, פתחתי את המקרופונים ושאלתי "בא לך להקליט?" והוא לא אמר "כן" רק התיישב וזרם איתי ככה בלי שום תכנון ומפה לשם יצא לנו שיר הלל לעמית בן עטר.