For questions or comments please email [email protected]

דרך השם חלק א פרק ד אות ד׳הפעולות החומריות נעשות פעולות שלימות: ואולם מעומק עצת חכמתו ית׳‎ היה לסדר הדברים באופן שאף בהיות האדםשקוע בחומר בהכרח כמו שכתבנו יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני השיג את השלימות והתעלות אל הזוך ואל המעלהואדרבא השפלתו תהיה הגבהתו ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו בהיותו הופך את החשך לאור ואת הצלמות לנוגה יזרח. וזה כי שם ית״ש גבולות וסדרים לאדם בתשמיש שישתמש מהעולם ובריותיו ובכונה שיתכון בהם אשר בהשתמש מהםהאדם באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכונה שצוה הבי״ת יהיה אותו הפועל הגופני וחמרי עצמו פועל שלימות ובויתעצם באדם מציאות שלימות ומעלה רבה יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו ואולם השקיפה החכמה העליונה על כלכללי החסרונות המוטבעים בענינו של האדם ועל כל עניני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי לשיהיה מתדבקבו ית׳‎ ונהנה בטובו. וכנגד כל זה סידר לו סדרים והגביל לו גבולות שאשר בשמרו אותם יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלההאמיתית שזכרנו וישולל מענינו כל מה שהוא הרחקה מן הדביקות העליון ואלו לא היתה הגזירה גזורה שימות כמו ש״ל ע״יהמעשים האלה היתה הנשמה מתחזקת וחשך הגוף מתחלש באופן שהיה מזדכך על ידה זיכוך גמור ומתעלים שניהם אלהדביקות בו ית׳‎ ולפי שהגזירה גזורה אין הדבר נעשה בפעם א׳‎ אך עכ״פ מתחזקת הנשמה בעצמה והגוף מזדכך בכח אעפ״ישאינו נעשה בפועל וקונה האדם מצב שלימות בכח שיצא אח״כ לפועל בזמן הראוי לו: