**אזהרת טריגר עם סוף טוב**לאור המקרה הנוראי באילת החלטנו לעשות תכנית על אונס, מזוית קצת אחרת וחדשה, דרך שיתוף אישי שלי.

זו אולי הפרק המאתגר והחשוף ביותר שהקלטתי, בו אני חוזרת בזמן ומשתפת שעברתי אונס, ליתר דיוק שלושה, שניים מהם על ידי נערים שהיו גדולים ממני בשנה - שנתיים, אני הייתי בת קרוב ל-8 וקרוב ל9, והקשה מכל וזה שהשאיר בי חותם היה כשהייתי בת 14 ונאנסתי על ידי בחור בן 37 במשך שלושה וחצי חודשים.

בתכנית אני מתארת בקצרה מה היה שם ומספרת על איך החיים שלי הפכו בהדרגה לסיוט מתמשך ועל כמה שנאתי לחיות. אני משתפת על הדכאונות שלי, ניסיונות ההתאבדות שלי, הזעם, המצוקה, החרדות, הבדידות, טונות של אשמה ובושה ועל ההדחקה שעזרה לי לשרוד.

אבל המצב שהייתי בו לא סיפק אותי ולהיות קורבן לא נתן לי מנוח.הידיעה שאני יכולה לשנות את זה שאני לא תמיד יהיה כזאת הפיחה בי חיים והתחלתי במסע שיקומי פנימי/תודעתי שלאט לאט (בהדרגה) הדביק את החיצוני ואיפשר לי להיות מי שאני היום.

בפרק אני מדברת על איך רצוי להתמודד עם מי שחוותה אונס. ואני אשמח לחדד גם כאן:קודם כל תפסיקו לקרוא לנו קורבן, זה מחזיר אותנו להיות חסרות אונים שוב. אנחנו לא מסכנות, אל תסיקו עלינו מסקנות ואל תניחו הנחות, תשאלו שאלות וקחו עליהם אחריות כדי לשמוע את התשובות. תנסו להבין לא להזדהות, להבין. וכבדו את המרחב, הזמן והקצב (של כל בת.ן אדם).

וכיאה לנו ולתכנית שלנו, אני מרחיבה על המסע מהחושך אל האור, על העוצמה והכוח שהחוויות האלה לימדו אותי בחיבור שלי לעצמי.אנחנו יודעות שזה מאתגר ומורכב במיוחד באירועים כאלו, אבל השינויים הרצויים יקרו כשנלמד לראות מה ׳כן׳. ונבחר באפשרות או ההסתברות החדשה/האחרת/השונה, שתשיב לנו את הכוח ותשרת אותנו קדימה.

ואולי יותר מהכל ובפשטות אנחנו רוצות לומר שאפשר גם אחרת.

** בקשה אחרונה ** אני יודעת שתרצו לומר לי כמה אני אמיצה ומדהימה, ואולי אפילו מעוררת השראה..ותודה זה מחזק.אבל מאוד יישמח אותי אם תעשו משהו עבורי ועבור אחרות ותתרמו ללובי למלחמה באלימות מינית ותחזקו את החדת קרן שעומדת מאחרי הלובי, יעל שרר שמקדמת חקיקה ואחראית לכמה מהשינויים הגדולים של הממשלה ביחס לא.נשים שעברו תקיפה.(לינק בתגובה ראשונה)

האזנה מועילה :)